קרטיס פולר

קרטיס פולר הוא אגדת ג'אז אמיתית, והוא אחד מהמוסיקאים החיים הנערצים עלי ביותר.

הנה ראיון שערכתי איתו לפני מספר שנים ובו הוא מספר על דטרויט עיר הולדתו, על ההגעה לניו יורק, על החברותיו עם לואיס הייז ועם ג'ון קולטריין ועל הסיפור מאחורי הקלטת האלבום Blue Train, על תפקידו של הטרומבון בג'אז המודרני, על הסיבה שהוא חב לדיזי גילספי את חייו, עלהקשר בין הומור לטרומבון והביקורת שלו על הג'אז בימים אלה ועל הבעייתיות שכל הג'אזיסטים לומדים באוניברסיטאות. 

++++

קרטיס פולר נולד בדטרויט בשנת 1934. אותו הוא התחיל לנגן בגיל מאוחר יחסית – רק בתיכון. בטרומבון התחיל לנגן בגיל 16. 
דטרויט בשנים הללו היתה גדושה במוסיקאי ג`אז מעולים, כמו שלושת האחים לבית ג`ונס, קני בארל, דונאלד בירד, פפר אדאמס, טומי פלנגאן, יוסף לטיף, פול צ'יימברס ועוד רבים וטובים אחרים.

כיצד אתה מסביר את העובדה שכ"כ הרבה מוסיקאים יצאו מדטרויט?

"דטרויט הייתה כמו מכּה. המונים היגרו אליה בגלל תעשיית המכוניות והמיקום הגיאוגרפי שלה. רוב המוסיקאים של דטרויט לא נולדו בדטרויט, אלא הגרו לשם. אני כן נולדתי בדטרויט"

אחרי שהשתחרר משירותו הצבאי, בו ניגן, בין היתר, עם קנונבול אדרלי, הצטרף פולר להרכב של יוסף לטיף, ועימו הוא הגיע לניו בשנת 1957, והוא רק בן 22.

ההצלחה שלו בניו יורק היתה מדהימה ומיידית. אחרי שמונה חודשים בניו יורק יכול היה קרטיס פולר לרשום בקורות החיים שלו 6 אלבומים משלו ועוד 15 אלבומי ג'אז אחרים בהם ניגן. הידיעה על כשרונו העצום התפשטה בתוך זמן קצר ביותר, ופולר ביסס עצמו כטרומבוניסט המועדף לכל הקלטת ג'אז. 

השפעתו העיקרית של קרטיס פולר היא כמובן ג'יי ג'יי ג'ונסון, האב הרוחני של רוב נגני הטרומבון בג`אז המודרני, אבל פולר מונה גם את ג`ימי קליבלנד, בוב ברוקמאייר וארבי גרין כטרומבוניסטים אהובים עליו.

הדבר הראשון שלוכד את תשומת הלב בנגינתו של קרטיס פולר הוא הצליל הקטיפתי החם והנפלא שלו. 
כשפולר מאלתר, הוא לא מפסיק להמציא מנגינות שובות לב. אין פלא שלחניו מקסימים גם כן.

את אלבומיו הראשונים הקליט פולר בלייבל פרסטיג'. המתופף באותן הקלטות היה לואיס הייז, עימו יופיע גם בפסטיבל הג`אז בירושלים – כמעט 50 שנים לאחר ששיתפו פעולה לראשונה.

כיצד הכרת את לואיס הייז? 

"שנינו, לואיס הייז ואני מדטרויט, הוא צעיר ממני בחמש שנים, והכרנו רק כשהגעתי לניו יורק.. מי שהכיר ביננו היה קנונבול אדרלי, איתו ניגנתי כששרתנו בצבא. כשהגעתי לניו יורק יחד עם יוסף לטיף בשנת 1957 לואיס הייז ניגן בהרכב של קנונבול. ה"קליק" ביננו היה מיידי. מאז ועד היום – 50 שנים – אנחנו חברים טובים ופרטנרים לנגינה." 

"לואיס הייז ניגן באלבומים הראשונים שהקלטתי כמנהיג. שכרנו דירה יחד ברח` ה-101 והינו מתאמנים שעות על גבי שעות יחד. לפעמים פול צ'יימברס היה מגיע והיינו מתאמנים יחד. הקלטתי עם לואיס הייז אלבומים רבים. 
לפני מספר שנים שנינו הקמנו הרכב בשם Jazz Legends. בהרכב היו "פאטהד" ניומן, סידר וולטון ובאסטר ווילאמס. הופענו יחד 10-15 פעמים. "פאטהד" ניומן עזב את ההרכב, כי הוא רצה לנגן דברים אחרים. אבל שנינו, לואיס ואני, החלטנו שאנחנו רוצים להמשיך לנגן יחד, וכך אנו עושים."

"אני אוהב לנגן עם מתופפים מסוגו של לואיס הייז, עם הסווינג וה Drive האדיר שדוחף אותך עוד ועוד. ארט בלייקי היה כזה. גם בילי היגינס."

שמעו של הטרומבוניסט החדש והמוכשר מדטרויט הגיע לאוזניו של אלפרד ליון, בעלי חברת התקליטים "בלו נוט", והוא הלך לשמוע אותו כשפולר ניגן בסקסטט של מיילס דייויס.

"את מיילס הכרתי עוד מדטרויט. הוא ביקש ממני לנגן בהרכב שלו בקפה בוהמיה. אלפרד ליון כנראה אהב את מה ששמע, וביקש ממני לבוא אליו למשרד למחרת בבוקר."

כך קרטיס פולר הצטרף למשפחת בלו נוט. הופעתו הראשונה היתה באלבום של נגן הטנור קליפורד ג'ורדן ומייד אח"כ הקליט קרטיס פולר את אלבומו הראשון בבלו נוט – The Opener. מספר שבועות מאוחר יותר, השתתף קרטיס פולר בהקלטת אחד מיצירות המופת בג'אז המודרני – Blue Train של ג'ון קולטריין. גם היום, יובל לאחר הקלטה היסטורית זו, תרועות הטרומבון של קרטיס פולר בפתח האלבום מהוות סימן היכר לאלבום מופתי זה. 

 

כיצד הוקלט האלבום Blue Train?

"ג'ון קולטריין ואני היינו חברים טובים. אני ולואיס הייז גרנו ברח` ה-101 וקולטריין – בלוק וחצי מאיתנו ברח` ה-103. אחרי שמיילס חלה והסקסטט התפרק, קולטריין הקים סקסטט לעצמו יחד איתי ועם לי מורגן. ניגנו בכל מיני גיגים באותה תקופה קצרה, בבירדלנד וגם מחוץ לניו יורק. ניגנו מה שכולם ניגנו באותו הזמן – סטנדרטים וסטנדרטי ג'אז. בזמנו החופשי ג'ון קולטריין כתב מוסיקה חדשה, אבל הוא לא שיתף אותנו בזה. לא ניגנו אותה בהופעות ואפילו לא בחזרות. ואז חברת התקליטים בלו נוט החליטה להקליט אלבום לג'ון קולטריין עם הסקסטט שלנו. טריין סיפר לנו על כך וגם אמר שהוא מתכונן לנגן את המוסיקה שלו, ולא את הדברים הרגילים שניגנו. היו לנו רק 3 שעות חזרה להתכונן להקלטה. הסתכלנו על התווים – וזה היה קשה! אבל עשינו את זה וההקלטה יצאה לא רע…"

בשנת 1958 ביקש נגן הטנור בני גולסון מקרטיס פולר לנגן באלבומו The other side of Benny Golson. זו היתה תחילתה של ידידות מוסיקלית מופלאה הנמשכת עד ימים אלה. השניים השתתפו פעמים רבות זה באלבומיו של זה, וקרטיס פולר היה הטרומבוניסט של הרכב ה- Jazztet של בני גולסון וארט פארמר בשנת 1960, שהיה אחד ההרכבים החשובים בסגנון ההארד-בופ.

בשנת 1961 הצטרף קרטיס פולר ל Jazz Messenger של המתופף ארט בלייקי. פולר השלים את המסנג'רז לשישייה. במשך ארבע וחצי השנים הבאות, היו הג'אז מסנג`רז בהנהגתו של בלייקי, יחד עם קרטיס פולר, נגן סקסופון הטנור וויין שורטר והחצוצרן פרדי הבארד, לאחד ההרכבים החשובים והמשפיעים בהסטוריה של הג'אז. 

 

נראה, כאילו לטרומבון תפקיד שולי בלבד בג'אז המודרני

"אתה צודק. בג'אז הישן – דיקסי וכד`, הטרומבון היה כלי חשוב ומרכזי. אך בג'אז המודרני הוא הפך לשולי. החצוצרה והסקסופון הם הכלים הראשיים. למה? לא יודע בדיוק. אולי הסלייד של הטרומבון היה מפחיד אנשים… אולי הצליל של הטרומבון – צליל כמעט אנושי של קול טנור גברי – הפסיק "לדבר" אל האנשים. שים לב שכל הטרומבוניסטים הגדולים לא הנהיגו להקה: ג'יי ג'יי ג'ונסון, אורבי גרין, פרנק רוסולינו, קארל פונטנה. לעומתם, לכל מתופף כמעט היה הרכב משלו – ארט בלייקי, מקס רוץ', שלי מאן במערב ועוד." 

"הפעם הראשונה אולי שבה הטרומבון נכנס באופן קבוע להרכב ג'אז היה בהרכב הג'אזטט בשנת 1960, שם אני הייתי הטרומבוניסט הראשון, ושנה אח"כ, ארט בלייקי הוסיף אותי לג'אז מסנג'רז שלו ככלי הנשיפה השלישי. אבל גם בהרכבים האלה, תמיד הטרומבון היה כלי הנשיפה השלישי."

בין השנים 1957 ו-1962 הקליט קרטיס פולר 19 אלבומים משלו וניגן באינספור אלבומי ג`אז אחרים. ב-44 השנים שלאחר מכן הקליט קרטיס פולר רק 8 אלבומים כמוביל ההרכב. 

 

יש לך קשר מיוחד לדיזי גילספי, החצוצרן הדגול

"דיזי גיספי היה בשבילי השראה גדולה. אולי ההשראה הגדולה מכולם. אני חייב לו המון. אולי את חיי."

"במחצית השנייה של שנות ה-60 ניו יורק השתנתה. המוסיקה שלי כבר לא הייתה פופולארית. כולם ניגנו "בחוץ" או בהרכבים עם אורגן וגיטרה. מיילס הפסיק לנגן וגם מונק הפסיק לנגן. בירדלנד נסגר ועוד מועדוני ג'אז נסגרו. אח"כ מיילס חזר, אבל המוסיקה שלו הייתה כבר ג'אז-רוק. מונק לא חזר לנגן. טריין נפטר, כל החברים שלי – המשפחה שלי – נפטרו. לא הייתה לי ברירה. הפסקתי לנגן והתחלתי לעבוד בעבודה "רגילה". אלה היו שנים מאוד קשות. מאוד מדכאות בשבילי."

"דיזי שמע שהפסקתי לנגן והוא החליט שאני חייב לחזור לנגן. באותה תקופה (שנת 1980-1981 ב.ו.) דיזי היה עורך סיבובי הופעות בעולם מטעם משרד החוץ האמריקאי בראש הרכב אולסטארז גדול בשם Dizzy Gillespie`s Dream Team. כשדיזי שב מסיבוב הופעות כזה, הוא הגיע בעצמו למעסיק שלי וביקש ממנו אישית שישחרר אותי לסיבוב ההופעות הבא. דיזי היה אז כמעט גיבור לאומי ולמעסיק שלי לא הייתה ברירה אלא להסכים… דיזי לקח אותי לסיבוב הופעות עולמי בן 6 שבועות. לא הרכב האולסטארז הרגיל, רק אני והוא בפרונטליין. זו הייתה התקופה הכי טובה בחיי. אח"כ הג`אזטט התאחדו וניגנתי עם גולסון ופארמר 10 שנים נוספות. במו ידיו, דיזי החזיר לי את שמחת החיים ואת הרצון לנגן."

 

האם יש לדעתך הבדלים בין הג'אז היום לג'אז בתקופת הזוהר שלו?

"נדמה לי שהמוסיקאים היום הרבה פחות נהנים לנגן לעומת הזמנים ההם. בעבר, הדבר הכי חשוב למוסיקאי היה שיהיה לו כיף, שיעשה חיים על הבמה. הייתה אז גם חברות אמיתית בין הנגנים – על הבמה ומחוצה לה. נדמה לי שהיום הכל זה ביזנס, פחות חברויות, פחות חשוב ה Great Time."

זה קשור גם לטעמי בכך שווינטון מרסליס הפך לפופולרי סגנון מוסיקה שהוא פחות סווינגי ויותר מתבסס על טכניקה ווירטואוזיות. בזמנו היה חשוב לנגנים הצליל של הכלי שלהם. אני למשל, מנגן בטרומבון שלי כאילו הוא חלק מהגוף שלי. אני מנגן בו בדיוק כמו דיבור. אני לא מדבר בפלצט – לכן אני לא מנגן פלצט, כי זה לא האני האמיתי שלי. 
לטעמי, המוסיקה שמנגנים היום היא מוסיקה פחות אורגנית, פחות המשך ישיר לצליל האנושי של הנגנים. החבר`ה הצעירים מנגנים ארפז`ים מהירים וכתובים מראש. הטכניקה מאוד חשובה להם. הסווינג – הרבה פחות."

"זה קשור גם לעובדה שרוב המוסיקאים הצעירים לומדים ג'אז באוניברסיטאות ובקולג`ים.חשוב ללמוד, אבל חשוב לדעת ממי ללמוד. איפה המורים שלהם ניגנו? האם כל מה שיש למורים הן דיפלומות תלויות על הקיר? מי נותן לחבר'ה הצעירים הללו את התשתית של המוסיקה – איך לעשות סווינג? איך לנגן בלוז? נדמה לי שזו אחת הבעיות הגדולות של הג'אז היום."

לסיום, זה רק נדמה לי, או שהטרומבוניסטים הם עם עם המון הומור?

"אתה צודק. אם אין לך הומור – אתה לא יכול להיות טרומבוניסט. הטבע של הכלי הוא הומוריסטי. הוא יכול להישמע הומוריסטי, הוא נראה מצחיק, ואתה יודע מה? אתה חייב המון הומור כדי להתמודד עם העובדה שאתה מנגן בכלי מאוד לא פופולארי…"

Curtis Fuller - Blues-Ette

+++

הראיון עם קרטיס פולר נערך ביוני 2006