כמה פעמים יצא לכם לפגוש אגדה? מה הייתם שואלים אגדה, לו נקראה בדרככם? איך הייתם מתנהגים בנוכחות אגדה? התמזל מזלי והתאפשר לי לראיין את יוסף לטיף במרץ 2006, לפני הופעותיו בישראל.
יוסף לטיף הוא אגדת ג`אז. מאחרוני ענקי הג`אז שעדיין מהלכים ביננו. במשך עשורים רבים הוא הטביע את חותמו על עולם הג`אז בנגינתו בכלי נשיפה רבים ובראשם סקסופון טנור, חליל ואבוב. שני האחרונים הפכו במידה רבה בזכותו לכלי נגינה מקובלים בג`אז. יוסף לטיף היה מהראשונים ששילב מוסיקת עולם לתוך נגינת הג`אז שלו ובכך סלל את הדרך לאומני ג`אז רבים.
יוסף לטיף אינו אדם צעיר. 85 שנות חייו ניכרות בהליכתו האיטית ובאופן דיבורו שקט ואיטי. אבל חשיבתו צלולה ומסריו, הן במוסיקה שלו והן בראיון, הם ברורים ומדוייקים בעלי עומק ומשמעות גדולים.
בוא נתחיל מההתחלה
"גדלתי בדטרויט. התחלתי לנגן בתיכון. בהתחלה בסקסופון אלט ואח"כ עברתי לנגן בסקסופון טנור. דטרויט של אותם הימים היתה עמוסה בנגני ג`אז צעירים – בארי האריס, קני בארל, רוי ברוקס, פול צ`יימברס, דונלד בירד, ועוד ועוד.
המוסיקה של אותם הימים, שנות ה-30 וה-40, היתה מוסיקת הסווינג של הביג בנדס – קאונט בייסי, ארל היינס ואחרים. עוד כשהייתי בתיכון התחלתי לנגן ניגנתי בביג בנד מקומי. אח"כ הצטרפתי לתזמורות והסתובבתי איתם ברחבי ארה"ב."
מתי התחלת לנגן גם בחליל?
"בשנת 1951, הגיטריסט קני בארל עימו ניגנתי, הציע לי ללמוד לנגן גם בחליל וכך עשיתי. החליל הפך לכלי השני שלי. אפילו את התואר הראשון שלי במוסיקה עשיתי בחליל. למעשה, התחביב שלי הוא עשיית חלילים מעץ ומבמבוק. אני עושה אותם בכל הגדלים והצורות. נהייתי מומחה לייצור חלילים. אני מסיים להכין חליל תוך שעתיים, לא יותר."
בנוסף, התחלת לנגן גם בבסון ובאבוב – כלים מאוד לא שגרתיים בג`אז
"בתיכון, המורה שלי שכנע אותי לנגן גם באבוב. באלבומים שלי הכללתי את האבוב ומאוחר יותר את הבסון כדי להרחיב את קשת הצבעים של המוסיקה שלי."
מה גרם לך להתאסלם?
"בשנת 1948 חבר חצוצרן שהתאסלם נתן לי לקרוא את כתביו של מיזרא גולם אחמד שהקים זרם חדש באיסלם שנקרא על שמו "האחמדיה". האיסלם האחמדי מטיף לאחוות עמים והתנגדות לכפייה דתית. האהבה לזולת ודרך השכנוע היא הדרך היחידה להביא את תורתו של מוחמד לכלל העמים, ולא מלחמות, דם וכפייה. המסרים הללו היו בדיוק המסרים שחיפשתי – הפכתי להיות מוסלמי אחמדי ושיניתי את שמי ליוסף לטיף."
האם השינוי הדתי והרוחני שעברת שינו את המוסיקה שלך?
קשה לי לענות על שאלה זו. אני מוסלמי כ"כ הרבה שנים שקשה לי לזכור את עצמי לפני כן.
מהי תגובתך למהומות המוסלמיות ששטפו את האיסלם בעקבות פרסום הקריקטורות של מוחמד?
"זה מעציב אותי מאוד. אני מאמין כי אסור להשתמש באלימות, למרות שהקריקטורות הללו פגעו מאוד בכל המוסלמים. אני מאמין בדרך השכנוע – להראות לאנשים במה הם טעו. בסופו של דבר הם יבינו ויצטערו על דרכם זו. זו גם אמונתי לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אסור לאף אחד מהצדדים להשתמש באלימות. צריך לזכור כי כולנו בני אדם וכולנו נבראנו בצלם. ביהדות אומרים "ואהבת לרעך כמוך" זו הדרך הנכונה. דרך השכנוע ואהבת הזולת. רק כך יוכלו כל המחלוקות להפטר ולא בדרך של טרור ואלימות."
אתה היית חבר טוב של ג`ון קולטריין. איך תוכל לאפיין אותו כמוסיקאי?
"ג`ון קולטריין היה במסע חיפוש מתמיד. הוא מעולם לא הפסיק ללמוד, לחקור ולחפש. זה בדיוק מה שהופך מוסיקאי למוסיקאי נפלא – החיפוש המתמיד. וג`ון קולטריין היה מוסיקאי נפלא."
יש האומרים שהצליל שלך והאלמנטים המזרח תיכונית והמזרח רחוקית בנגינתך השפיעו על המוסיקה של ג`ון קולטריין
"זו הפעם הראשונה שאומרים לי את זה. אני לא יודע אם זה נכון, לא חשבתי על כך. שנינו היינו חברים טובים תקופה ארוכה מאוד ואולי היתה באמת השפעה הדדית. אבל אם זה נכון, הרי שזה סימן שעשיתי משהו נכון במוסיקה שלי – ג`ון קולטריין היה מוסיקאי ענק."
Yustef Lateef - Brother John
בתחילת שנות ה-60 ניגנת על כמה מענקי הג`אז, כמו צ`ארלס מינגוס, רולאנד קירק ואריק דולפי. ספר לנו עליהם
"שלושתם היו אכן ענקים.
מינגוס היה מורה נפלא. גאון אמיתי. הוא לימד אותנו בדרכו השונה מאוד כיצד לנגן. היתה לו תפיסה ייחודית לאלתור. פעם אחת הייתי צריך לנגן קטע שלו בשם Ecclusiastics. שאלתי מינגוס באיזה סולם לנגן את הקטע, ומינגוס – במקום לומר לי באיזה סולם – הראה לי ציור של ארון מתים ואמר לי: `נגן את הקטע ככה`. וכך אכן ניגנתי בסולם `ארון מתים`.
רולאנד קירק היה מוסיקאי מבריק אשר כל הזמן חיפש כיצד להרחיב את מגוון הצלילים שלו כדי שיתאים לעולמו המוסיקלי העשיר. יום אחד באתי אליו לבית. קירק ניגן על הפסנתר בשתי ידיים. `יוסף` הוא אומר לי `אני לא מצליח להפיק את הצליל שאני מחפש בשתי ידיי. מה אתה מציע שאעשה?`. לקחתי עפרון שמתי אותו בין שפתיו ואמרתי לו להקיש על המנענעים החסרים עם העפרון בנוסף לשתי הידיים. זה עבד. כזה היה רולאנד קירק.
אריק דולפי היה נגן סקסופון אלט, חליל וקלרנית באס נפלא וחדשני. הוא היה אחד מהמוסיקאים הכי מוכשרים שהכרתי וחידושיו השפיעו על רבים. לרוע מזלו, הוא הגיע לניו יורק בערך באותו הזמן כמו אורנט קולמן, שגם הוא, כמו דולפי הגיע עם גישה חדשנית ומיוחדת לג`אז. לרוע מזלו של אריק דולפי, הזרקורים הופנו רק לאורנט קולמן ואריק דולפי נותר בצל. זו דרך העולם – אור הזרקורים מאיר רק אדם אחד. אבל בעיני המוסיקה של דולפי משמעותיח בדיוק כמו זו של אורנט.
לאריק דולפי היתה תפישת עולם מיוחדת – בחיים ובמוסיקה: יום אחד אריק דולפי ואני הלכנו ברחוב. פתאום דולפי נעצר. הוא הצביע על בית אחד ואמר לי: `רואה את הבית זה? קורים שם דברים`. אח"כ הוא הצביע על בית אחר ואמר לי: `רואה את הבית הזה? קורים שם דברים – אבל אחרים`. לקח לי זמן להבין מה דולפי רצה לומר בזה, אבל אני חושב שלבסוף הבנתי. יש באמירה הזו של דולפי אמת מאוד עמוקה של תפישת עולם ושל הדרך לנגן מוסיקה. מאוחר יותר דולפי ניגן עם קולטריין ולדעתי תפישת עולמו של של דולפי לראות דברים השפיע על קולטריין, כי כשקולטריין הקליט את A Love Supreme הוא ניגן כאילו קורים כמה דברים בו זמנית.
כזה היה אריק דולפי."
מה גרם לך להקים את הלייבל הפרטי שלך (YAL) בתחילת שנות ה-90?
"חזרתי לארה"ב אחרי ארבע שנים בהם למדתי ולימדתי מוסיקה בניגריה ואף לייבל לא היה מעוניין במוסיקה שלי. אז הקמתי לייבל משלי."
מהם הקשיים העיקריים בהפעלת לייבל פרטי?
"הקושי העיקרי הוא במציאת מפיץ בינלאומי לדיסקים שלי."
בשנות ה-90 הקלטת סדרת אלבומי "Tenors" בהם שיתפת פעולה עם כמה מגדולי נגני הטנור סקסופון האחרים, כמו וון פרימן וארצ`י שפ. מדוע הקלטת את הסדרה הזו?
"הסדרה הוקלטה כמחווה לצמדי הטנורים של שנות ה-50: סוני סטיט וג`ין אמונס, ג`וני גריפין ואדי "לוקג`ו" דייויס ואחרים. אולי הגיע הזמן להקליט עוד אלבום טנורים עם אחד מהטנורים הצעירים של היום."
לא רבים מנגנים בגיל מתקדם כשלך. האם יש בנגינה בגיל כזה חווייה מיוחדת?
"בהחלט. אני נמצא כעת בסוף חיי. סוף החיים זה כמו השקיעה בסוף היום. פתאום רואים צבעים יפים יותר, עזים יותר והכל נהיה משמעותי יותר."
+++
את הראיון עם יוסף לטיף קיימתי במרץ 2006
