הפוסט הפעם נכתב ע"י דני מרקוביץ׳. אם אינכם יודעים מיהו דני, אספר לכם שהוא הסקספוניסט והמייסד (בצוותא עם הגיטריסט דני רבין) של Marbin.
ואם אינכם יודעים מהי Marbin (באמת?) אספר שמרבין היא להקת ג'אז פיוז'ן שמנגנת רק חומר מקורי ובסיסה בשיקגו, והיא כנראה הלהקה הישראלית שהופיעה הכי הרבה בחמש השנים האחרונות. ב-5 השנים הללו, מרבין היו בסיבובי הופעות ברוב ימי השנה (השנים), הופיעו מעל אלף הופעות בכל רחבי ארה״ב, מכרו עשרות אלפי אלבומים, ולימדו מאות קלינקות על מוסיקה ועסקי מוסיקה.
בפוסט שלפנינו דני כותב על הטעות הראשונה שעושים (כמעט) כל המוסיקאים המתחילים – להתפזר על כמה אפיקי הכנסה כמוסיקאים במקום להתמקד. ואז הוא ממשיך ומפרט מספר אפיקי הכנסה למוסיקאים והמיומנויות הנדרשות בכל אפיק.
אני חושב שהפוסט הזה יעניין ויעורר מחשבה אצל כל מוסיקאי, ובוודאי מוסיקאים בתחילת דרכם.
**
הטעות הראשונית של (כמעט) כל המוסיקאים: מנסים לשרוד במקום לנסות להצליח
להקת מרבין: דני מרקוביץ' ודני רבין
במסגרת סיבובי ההופעות של מרבין יוצא לי ללמד הרבה קליניקות באוניברסיטאות שונות בכל רחבי ארה״ב. בכיתות האמן האלו הופתעתי לגלות שהרוב המוחלט של הסטודנטים למוסיקה לא יודעים מה הם רוצים לעשות כשהם יסיימו את התואר.
זאת אומרת, הם יודעים שהם רוצים להיות מוסיקאים, אבל הם לא ממש מבינים מה זה אומר להיות מוסיקאי.
כשאני לוחץ טיפה הם אומרים שהם רוצים לעשות קצת מהכל.
אבל האמת היא שזה לא אפשרי
לפחות לא ברמה גבוהה ולא אם הם רוצים להרוויח כסף רציני.
דרושים מוסיקאים שונים עם מיומנויות שונות בשביל לנגן הופעות עם מוסיקה מקורית, ללמד באקדמיה, לנגן ג׳אז, לנגן פופ, לנגן בתאטרון, להלחין מוסיקה לסרטים, לנגן חתונות, וכו׳.
כשאני החלטתי להתפרנס רק מההופעות של מרבין ידעתי שההתחלה תהיה קשה. אבל מאז יותר מאשר הכפלתי את ההכנסה שלי בכל שנה והסוף עדיין לא נראה לעין.
אם הייתי מתפזר על הרבה תחומים בוודאי שהייתי מרוויח יותר בהתחלה, אבל לא היה לי כמעט לאן להתקדם. עוד תלמיד פה, עוד מסעדה שם. יש תקרה מאוד ברורה לאנשים שלא מתפקסים
כי מי שיתפזר לעולם לא יצליח. הוא רק ישרוד
Like Jazz-Rock-Fusion?
Posted by Marbin on Wednesday, October 14, 2015
African Shabtay מתוך אלבומם החדש של מרבין Aggressive Hippies
אז אם אתם באותו מצב כמו של רוב הסטודנטים, יש לי חדשות רעות וחדשות טובות בשבילכם:
החדשות הרעות הן שכל תחום במוסיקה הוא מאוד תחרותי.
החדשות הטובות הן שברגע שתחליטו מה אתם רוצים לעשות אז תופתעו לגלות שיש לכם יתרון משמעותי בדרך להצלחה, כי רוב המוסיקאים חוששים להצליח – חוששים לבחור בתחום מוסיקה אחד, ולכן הם בוחרים להתפרס על כמה וכמה תחומים – ובעצם רק שורדים.
אז בשבילכם, המוסיקאים הצעירים שלא מוכנים להתפשר על הישרדות ורוצים גם להצליח, וגם בשבילכם, המוסיקאים הותיקים יותר, שמרגישים שנמאס להם להתפשר, הנה כמה דוגמאות לאפיקי קריירה מוסיקלית ולמיומנויות החיוניות בכל אפיק.
אני חושב שאם תדעו מראש מהן אותן מיומנויות נדרשות בכל אפיק כמוסיקאים מקצועיים, זה יעזור לכם בבחירת האפיק המתאים לכם, וכמובן יוכל לעזור לכם לדעת כיצד להתקדם באותו אפיק בצורה המיטבית:
1. להשתלב בסצינת ג׳אז
מוסיקאי ג׳אז צריך לדעת הוא כמה שיותר סטנדרטים בעל פה (מאות).
לא משנה אם אתם בשיקגו, ניו יורק או תל אביב, רוב הג׳אזיסטים לא עושים חזרות ולא מחליטים על סט ליסט מראש. לא משנה כמה ליקים עם טו-פייבס אתם יודעים, אם קוראים חמישה שירים שאתם לא מכירים או יודעים בקושי בהופעה אז לא יקראו לכם שוב.
לא תאמינו כמה פעמים אני נתקל במוסיקאים שמחשיבים את עצמם בתור מוסיקאי ג׳אז אבל יודעים לנגן בערך עשרה שירים בלי הריל בוק.
2. חתונות, אירועים, תאגידים
היכולת לשיר תעזור לכם מאוד לקבל הופעות מהסוג הזה.
בסוג כזה של עבודה יש דגש מאוד גדול על עמידה בלוחות זמנים ועל מראה, אז תשקיעו בחליפה ונעליים.
אם אתם לא שרים אז חשוב לנגן על כלי שיש בהרבה שירים. גם אם אתם מנגנים יפה על סקסופון סופרן, אבוב, או קרן יער, זה לא יעזור לכם לנגן שירים של בון ג׳ובי.
Redline מתוך אלבומם החדש של מרבין Aggressive Hippies
3. תאטרון
בתאטרון יש שתי מיומנויות חשובות. קריאה ודאבלינג. ככל שתנגנו על יותר כלים ככה אתם יותר שימושיים. בשיר אחד צריך סקסופון אלט, בשני פיקולו ובשלישי קלרינט בס.
אם אתם מנגנים על שלושת הכלים האלו ברמה סבירה אז ישכרו אתכם לעבודה אפילו לפני צ׳ארלי פרקר, נגן האלט הכי טוב בהיסטוריה.
הדבר נכון גם אם אתם לא מנגנים כלי נשיפה. בסיסטים לדוגמא. תלמדו לנגן על קונטרבס ועל גיטרה בס. תלמדו איך לנגן סלאפ, ואיך לנגן גם עם האצבעות וגם עם מפרט.
4. אקדמיה
לא צריך הרבה כדי ללמד שיעורים פרטיים, אבל בשביל ללמד בג׳וליארד צריך לפחות תואר שני ועדיף דוקטורט. לבית הספר שלמדתם בו גם יש חשיבות גדולה כשאתם מתחרים על משרת הוראה.
5. פופ
לכו לחדר כושר. אירובי ומשקולות. חלק נכבד מהמוסיקאים שאני מכיר מנגן מספיק טוב כדי לנגן שירים של טיילור סוויפט, אבל מעט מאוד אנשים יכולים לקבל את העבודה הזאת. כדי לנגן עם כוכבת פופ צריך להראות ולהתלבש בצורה מסויימת.
הנה למשל תמונת הפרופיל בפייסבוק של הגיטריסט הישראלי רועי קריוק (שבנוסף לכל הוא מוסיקאי מגוון וגיטריסט מצויין) שמנגן עם הבקסטריט בויז:
רועי קריוק, בקסטריט בויז
6. מוסיקה לסרטים
הרוב הגדול של המוסיקה המקורית לסרטים בימים אלו מורכבת ממידי וסמפלים. לרוב ההפקות לא שווה לשכור אולפן גדול בשביל רביעיית כלי קשת, לשלם לארבעה נגנים, ואז לעשות מיקס ומאסטרינג.
לכן חבילת מידי טובה היא יקרה, אבל הכרחית אם זה הכיוון שבחרתם. זה, בשילוב עם אולפן ביתי צנוע שמשמש כדי להקליט שירה יהיו התחלה טובה.
7. מוסיקה מקורית
תתאמנו, תמצאו להקה, תכתבו חומר מקורי (לפחות שלוש שעות של חומר), תקליטו אלבום, וקדימה לעבודה.
קחו כל הופעה שאתם יכולים בהתחלה – גם בחינם.
הכלל שאני משתדל לשמור עליו כשאני קובע הופעות הוא מאוד פשוט:
אם המועדון עושה כסף, אני רוצה לעשות כסף, ואם הוא עושה כסף בזכותי אז אני רוצה נתח יותר גדול מהכסף.
אם אתם מנגנים במועדון ריק אז אל תצפו להרוויח.
העבודה שלכם היא ליצור חוויה חזקה מספיק בשביל למשוך אנשים למועדון. בשביל זה שכרו אתכם.
היתרון הגדול באפיק הזה הוא שאתם תלויים רק בעצמכם.
אם אתם בסיבוב הופעות של חודש ואתם מופיעים כל יום מול 50 אנשים. אז בחישוב מאוד גס תרוויחו בסביבות ה- $22,500 (50*30*$15) פחות הוצאות (דלק, בתי מלון) תרוויחו קצת יותר מ-20,000$ שיתחלקו בין חברי הלהקה.
אם וכאשר תתפרסמו קצת יותר ותביאו רק עוד עשרה אנשים לכל הופעה ואתם כבר מרוויחים $27,000 (כשההוצאות נשארות זהות).
עטיפת Aggressive Hippies
הכי חשוב להיות זמין
זמינות היא קריטית לכל סוגי הקריירה שציינתי:
כשקוראים לכם לחתונה ואתם בסיבוב הופעות אז לא יקראו לכם שוב. כשיש לכם קורס הרמוניה ללמד אתם לא יכולים לצאת לסיבוב הופעות ולהפסיד חצי סמסטר.
סיכום
הסיכום שלי הוא פשוט: אם תבחרו באפיק אחד ותתיחסו אליו כאל עבודה במשרה מלאה – תוכלו להתפרנס מהמוסיקה.
אם תתפרשו על פני כמה אפיקים זה יהיה בסך הכל אוסף של חלטורות שיאפשר לכם, במקרה הטוב, לשרוד.
**
אני מקווה שהפוסט של דני גרם לכם לחשוב. זה בדיוק מה שהוא גרם לי. דני ישמח לענות לשאלותיכם ויקרא את תגובותיכם – בתחתית הפוסט, ברשתות החברתיות ובמייל שלו
אתם מוזמנים להכנס לדף האומן של מרבין בפייסבוק
תוכלו גם לרכוש את Aggressive Hippies, או את אלבומיהם הקודמים של מרבין כאן
ומה תגידו על דריק הודג׳?
גם מנגן ג׳אז, גם היפ הופ וגם מלחין מוזיקה לסרטים!
בהקשר למה שנכתב לגבי דברים שצריך לדעת כמוסיקאי ג'אז. אמן ג'אז זה הרבה יותר מסטנדרטים.
אם אתה יודע את כל הסטנדרטים הקיימים אבל אתה מנגן את כל הליקים הכי נדושים אתה לא מקשיב לחברי ההרכב אתה לא יצירתי ולא מחפש ליצור כל פעם משהו חדש לגמרי, זה שאתה יודע את כל הסטנדרטים לא שווה כלום!!! כמובן שזה מאוד מאוד חשוב אבל חובה להדגיש את העניין הזה שסטנדרטים זה חלק חשוב אך קטן מלהיות *אמן* ג'אז ולא רק *מוסיקאי* שיכול לעשות כמה גיגים
כמובן! עך כך סעיף אפשר להרחיב עד אין סוף. תודה שקראת!
מעולה! מאוד עזר לי, אבל יש לי שאלה.
אני רוצה להתחיל לבנות את עצמי כמוזיקאי חומר מקורי (סיגנון רוק-פופ ומה שיוצא..), ורציתי לשאול אותכם אם העצות שנכתבו פה נכונות גם אם אני רוצה להופיע לבד לפחות בהתחלה?
אני בן 17, מנגן בגיטרה ושר, יש לי כבר יחסית הרבה חומר (אבל עוד לא 3 שעות אז יש לי עוד עבודה), יש לי את הציוד, החלומות והמוטיבציה, ואני רוצה לצאת החוצה ולהופיע בכל מקום שאני יכול.
מכל מה שקראתי עד עכשיו בבלוג הזה (יכול מאוד להיות שעוד לא הגעתי לזה פשוט) לא הצלחתי להבין איך מוזיקאים ללא הרכב, וללא כל כוונה להיות בהרכב, אמורים להתנהל. האם העצות וההכוונות שמופנות ללהקות והרכבים נכונות גם להם? או שהדרך שעליהם לקחת שונה לגמרי? או שלהופיע לבד זה פשוט רעיון כל כך דבילי שלא שווה לכתוב עליו בכלל? אני באמת לא יודע!
אני חי ועובד בארה"ב אז אולי בארץ הדברים שונים, אבל יש לי חברים פה שעושים בדיוק מה שאתה רוצה לעשות. היתרון הגדול בלהופיע לבד הוא שאתה שומר את כל הכסף וההוצאות שלך נמוכות בהרבה מההוצאות של להקה שלמה. החסרון הוא שאתה צריך לעשות הכל לבד.
קודם כל הפוסט מצויין בעיני! אני באמת מסכימה עם הנאמר ואהבתי את המיפוי של הדרכים השונות וההגדרות של מה נדרש כדי ללכת בהן.
באשר לוויכוח שהתעורר כאן, אני חושבת שהכל תלוי בלאן בדיוק שואפים להגיע. מהי המטרה?
אני מכירה לא מעט מוסיקאים "מפוזרים", שמפרנסים את המשפחה שלהם בכבוד מללמד שיעורים פרטיים במשך השבוע, להופיע פה ושם בהופעות קטנות או בינוניות, ואפילו טסים לנגן לחו"ל אחת לכמה שנים. הם הגיעו למקום יציב בקריירה שלהם, לעצמם הם יכולים להחשב כסיפור הצלחה, ואפילו קנו לעצמם שם כמורים / נגנים טובים בסביבה שלהם.
אבל לי אישית למשל, זה לא היה מספיק. ההצלחה שאני רוצה היא הרבה יותר גדולה, אני רוצה הכרה גדולה ורחבה יותר, ושההזדמנויות שנקרות בדרכי ילכו ויגדלו מבחינת גודל הקהל, היוקרה, היקף הפרסום וכד'. ולכן המאמר הזה מדבר אלי בדיוק.
נכון שיש אפשרות להתפרס לצדדים בהרבה שבילים, ויש אפשרות ללכת קדימה בשביל אחד ברור. שתי הדרכים לגיטימיות, אך יקחו אותנו ליעדים שונים. השאלה היא פשוט- לאן נרצה להגיע.
אחלה תגובה נטלי!
יש בכתבה הזאת ערימה כזאת גדולה של שטויות שכמעט מסוכן לפרסם זאת!
אין אף מוזיקאי בעולם שמתפרנס רק מתחום אחד, ספציפי ומצומצם. להמליץ לסטודנטים למוסיקה להתרכז רק בתחום אחד (כי אי אפשר ללמד הרמוניה ולצאת הופעות) זו המלצה ממש מסוכנת מצד הכותב, שברור שלעולם לא לימד הרמוניה, או כתה מוסיקה לסרטים בעצמו…
מאז ימי מוצרט העליזים, ידוע שמוסיקאי עובד בכמה עבודות במקביל. אפילו ג'יימס הטפילד ובריטני ספירס מתפרנסים מעוד תחומים רבים פרט ללשיר.
ובעולם העסקים זה בכלל ברור – ממה עשה וורן באפט את הונו? מאין ספור של השקעות ועסקים שונים. וכך גם דונלד טראמפ ורוב עשירי העולם.
לקרוא את הכתבה הזאת ולחשוב שאפשר להתפרנס אך ורק מלהיות באסיסט של להקת רוק כבד – זו ממש עצת איוב.
פרט לכך הבלוג הזה מעולה ובד"כ מדייק מאוד ונותן עצות מעולות!
רגע, מוזיקאי שמבין – תן לי להבין, אתה לא מסכים עם מה שדני מרקוביץ' כתב?
זו כמובן דעתו ונקודת השקפתו של דני, המבוססת על ניסיון חיים – שלו ושל אנשים שמכיר. אני אישית מכיר את שני סוגי המקרים – מוסיקאים "מפוקסים" ו"מפוזרים". יש מצליחים כאן ושם.
אני כן חושב שבכל מקרה, אנשים צריכים להציב לעצמם מטרות ולהתפקס לכיוון שלהם, ולא להתפזר. וגם לקחת עבודות צדדיות לגמרי לגיטימי – בתנאי שזה לא משכיח ממך את המטרות שלך, ורואים בהם דרכים להשגת תקציבים ו/או קשרים שיעזרו בהשגת המטרות האמיתיות.
ותודה על הפרגון לגבי הבלוג!
להציב מטרות זה נהדר וחשוב.
וגם הביטוי "להתפזר", בכל תחום, מעורר קונוטציות שליליות.
אבל יש אין סוף דוגמאות, בארץ ובחו" ל, של מוסיקאים שמתפרנסים מהרבה עבודות במקביל.
המוזיקאים שבאמת עושים רק דבר אחד ויחיד, הם אחד למיליון, והסיכוי שלהם להצליח הוא אחד למיליארד, לפחות ממה שאני מכיר.
כך שכן, אני לחלוטין לא מסכים עם דעת הכותב, שעלולה ליצור תקוות שווא אצל מוסיקאים צעירים. הטעות הכי גדולה תהיה להקשיב לפוסט הזה!
אם אייל גולן עושה גם תכניות טלוויזיה להשלמת הכנסה, מה יגידו כל האחרים?
🙂
תודה שלקחת את הזמן לקרוא ולהגיב.
כשאתה מוסיקאי מפורסם יש המון אפשרויות שנפתחות בפניך כמו לדוגמא להנחות בטלוויזיה (כי אתה מושך צופים), ללמד בשכר גבוה באוניברסיטה (כי אתה מושך תלמידים), או למכור ספרי לימוד (כי אנשים רוצים ללמוד ממך). גם אנחנו מלמדים קליניקות בקולג׳ים, אבל אתה לא יכול לנתק את זה מהקריירה שלנו בתור להקה מופיעה ועובדת.
לא סתם הבאת דוגמאות של מוסיקאים מפורסמים. זה לא עובד הפוך. ללמד בחנות גיטרות לא יהפוך אותך למפורסם.
בסיבובי ההופעות שלנו יצא לי להכיר אלפי מוסיקאים (באלפי להקות). לטווח הארוך לעשות דברים ברמה נמוכה פשוט לא עובד.
יש הבדל בין לנגן חתונה בסופ״ש בשביל $200 אחרי שאתה מלמד בשביל $30 בשעה כל השבוע כשאתה בגיל עשרים ובגיל שבעים.
בכל מקרה. בהצלחה ותודה שוב שלקחת את הזמן לקרוא ולהגיב!
קודם כל, תודה ענקית (שוב), לברק באופן כללי על הבלוג הזה, שהוא מקור נהדר של מידע חשוב מאוד.
כמו כן, על זה שהכיר לי את Marbin לראשונה.
שנית, תודה לדני שתרם מזמנו כדי לשתף אותנו במחשבותיו. אני חייב להגיד שמזדהה גם עם דני וגם עם
״מוסקאי שמבין״ כי אני באמת מאמין שהאמת (ברוב המקרים) איננה שחור/לבן, אלא נמצאת איי שם באיזור האפור.
בהחלט חשוב מאוד לבחור בדבר ***עיקרי*** כלשהו ולהתמקד בעיקר בו. עם זאת, זה לא אומר שצריך להתמקד
אך ורק בו, בגישה של ״אני עושה רק את זה וכל מה שמסביב לא קיים״.
לא חייבים לדעת כמה מאות סטנדרטים. מספיק לדעת 150 בצורה טובה ואפשר גם ללמוד
לנגן סולו פופ טוב, בסגנון ובלי לדחוף לשם ליקים של קולטריין. ולא צריך שיהיו לך קעקועים ובנדנה כדי
לנגן עם כוכבי פופ. כמובן שצריך לוק מסויים, אבל לא נהיה קיצוניים.
לא צריך להיות מומחה במידי כדי ליצור מוסיקה לסרטים…מספיק שתהיה לך הכרות טובה עם
עבודה ב-DAW (תוכנות כמו Pro Tools, Logic, Cubase) וכמה ספריות טובות. אקדמיה זה קצת סיפור אחר.
בהחלט קשה לשלב בין משרה מלאה ותורים, אבל אני יודע על לא מעט מורים במשרה חלקית שכן מופיעים וכן נוסעים
ולא, הם לא מממממש מפורסמים.
מה שאני מנסה להגיד – לפעמים (או אולי לעיתים) הדרך ל״הצלחה״ לוקחת הרבה זמן. אם למוסיקאי אין ורסטיליות
מסויימת וכלים להתקיים בזמן שעובד על המטרה העיקרית, לא רק שלא ישרוד, הוא יאבק על השרדות כל הזמן…
וכשנמצאים במצב כזה, מי בכלל יכול לחשוב על הצלחה?
אני אישית, ״ניצלתי״ כמה פעמים בזכות זה שאני מסוגל לעשות דברים בתחום המוסיקה שלא קשורים לנגינה.
(הלחנה, הפקה וכ״ו)…
ובעיניין שאלת ההשרדות לעומת הצלחה, שזה למעשה העיניין הכי חשוב בדיון הזה אני מניח…
לפעמים צריך לשרוד די הרבה זמן כדי להצליח 🙂 כל עוד המטרה עצמה היא לא סתם השרדות,
אני חושב שזה בהחלט לא מפריע לדעת כמה דברים בתחומי מוסיקה שונים.
נ.ב
🙂 מצטער על הצורה המוזרה שבה התגובה כתובה. המחשב שלי לא אוהב עברית כאן משום מה
היי איליה!
אתה צודק כמובן. לכל אחד יש מסלול שונה שתלוי במיליון דברים. כתבתי את המאמר עם מברשת מאוד רחבה.
ככל שמתעמקים בנושא מסויים רואים יותר ויותר גוונים. התקווה שלי הייתה שעם המאמר הזה אני אגרום לאנשים לחשוב מחדש ומזווית שונה על דברים שהם לוקחים כמובנים מאליהם.
אני קצת מנוער מהפוסט הזה. אני מקווה שלטובה 🙂
מדויק! פוסט מצוין. מרבין אני עוקב אחריכם כבר כמה זמן אתם מעולים!
פוסט מעולה! תודה גדולה
פוסט מצויין ומלמד!
אני יודע שהתחום שאני רוצה לעסוק בו הוא תחום ההפקה המוזיקלית בעיקר באולפן. מה הטיפ שלך בתחום? מה מומלץ ללמוד או להתנסות בבו?
תודה,
אני מבין בעיקר בתחום שבו אני עוסק, אבל אולי אני יכול לעזור לך למצוא כיוון ראשוני.
יש מישהו בארץ או בעולם שהיית רוצה את הקריירה שלו? הרבה אנשים מאוד פתוחים לעזור. אל תתבייש לשלוח להם אימייל ולבקש עצה.
תשאל את עצמך, מה המיומנויות שלהם? מה הם יודעים שאתה לא יודע? אם יש לך כמה מודלים – אז מה יש להם במשותף? במה הם שונים אחד מהשני?
אני הייתי מתחיל עם אולפן ביתי זול ומתחיל להתנסות.
אני מקווה שעזרתי. תודה שלקחת את הזמן לקרוא ולהגיב!
מעולה!!!
ברק תודה רבה שבזכות הבלוג שלך הכרתי היום את מרבין
דני, יש לכם הרכב נהדר עם סאונד מעולה ועכשווי. אתם נגנים מעולים ונהנתי מהקטע ששיתפתם כאן
אחלה סולואים ומורגשת העבודה הרצינית וברור לי מדוע אתם זוכים להצלחה
הפוסט מעורר מחשבה וכתוב ברור ולעניין
תודה ובואו לביקור בארץ, אני רוצה שהתלמידים במגמה שלי יכירו אתכם ואת המוזיקה שלכם
🙂
פשששש פוסט מצויין,תודה