קביעת מטרות: למה מוסיקאים הם כמו ילדות בנות 12?

קביעת מטרות ויעדים הוא קריטי להתפתחות שלכם כמוסיקאים. בלעדיהם תהיו כמו פרפר המרחף מפרח לפרח, מפה לשם. ועוד שנה או שנתיים תפקחו עיניים, תתבוננו סביב ותראו שלא התקדמתם לשום מקום.

אבל איך מגדירים את אותן מטרות שיקדמו אתכם בקריירה המוסיקלית שלכם?

או!

בפוסט הזה אתן לכם 6 כללים פשוטים שיעזרו לכם להגדיר את המטרות שיקדמו אתכם בקריירה המוסיקלית שלכם.

**

לפני כשבוע ישבתי עם מוסיקאי בבית הקפה השכונתי שלי. "אני חושב שהמוסיקה שלנו מספיק טובה כדי לפרוץ ואני רוצה לדעת איך עושים את זה." הוא אמר.

פה חשדתי.

המשפט הזה ששמעתי בקפה של איציק היה מעורפל ולא מפוקס. המוסיקאי הזה אינו לבד. אני שומע משפטים דומים אצל המון מוסיקאים. באופן מעניין, אני שומע משפטים כמעט זהים מילדות בנות 12. אצלן זה "אני רוצה להיות מפורסמת". אצל מוסיקאים זה "אני רוצה להצליח", "אני רוצה להופיע המון בחו"ל". אותו הדבר.  

סיכום ביניים: מי שמגדיר לעצמו מטרות מעורפלות ולא ממוקדות לא יוכל להשיג אותן ולכן אין לו סיכוי להצליח. או שהוא ילדה בת 12קביעת מטרות: למה מוסיקאים הם כמו ילדות בנות 12?

מוסיקאים יקרים, כדי להצליח, אתם חייבים קודם כל להגדיר מה זאת הצלחה עבורכם. אתם חייבים להגדיר לעצמכם מטרות ויעדים קונקרטיים ואפקטיביים.
בלי קביעת מטרות – לא תדעו לאן אתם רוצים להגיע ולכן – לא תגיעו. פשוט, לא?

מדוע קביעת מטרות היא הכרחית? מטרות עסקיות הן כוכב הצפון שלכם. הן מכוונות את כל הפעילות הניהולית והשיווקית שלכם. מולן תוכלו לבדוק אם הצלחתם או לא הצלחתם וכמה הצלחתם. מטרות נותנות לכם משהו לכוון אליו. ממש כמו ירח. אם תכוונו לירח ובכל זאת לא תפגעו, לפחות תפגעו בכוכבים.

לקריאה נוספת: מה משחקי הכס יכולה ללמד אתכם על קידום קריירת המוסיקה שלכם

איך תגדירו את המטרות שלכם?

הנה 6 כללים פשוטים לקביעת מטרות עסקיות:

1.  ספציפיות, מפורטות וברורות

קיבעו מטרות מוגדרות היטב וספציפיות. רק ככה המוח שלכם "יתכוונן" לכיוון הגשמתן. 

 

2.  מדידות

הגדירו מטרות כמותיות הניתנות למדידה.

למשל: 
3 הופעות בכל חודש 

או

סיבוב הופעות אחד בשנה עם לפחות 4

או

עוד 1000 לייקים לדף האומן שלי

 

3.  ריאליות, בנות השגה

קיבעו מטרות שאתם חושבים שהן בנות השגה. 

קביעת יעדים לא ריאליים יגרמו לכם לתסכול ויפגעו באנרגיה ובמוטיבציה שלכם להמשיך ולהתקדם. 
למשל:

לא ריאלי לאלבום ג'אז לקבל אלבום זהב בישראל

או

זה לא ריאלי שהרכב מטאל ישראלי יופיע בבמה המרכזית של פסטיבל גלסטנברי

 

לקריאה נוספת: איך תהפכו את השנה שלכם לטובה במיוחד ב-9 שלבים פשוטים

 

4.  ריאליסטיות אך מאתגרות

המטרות שלכם חייבות להיות מאתגרות, כאלה שתצטרכו להתאמץ מאוד כדי להשיגן. שום התקדמות לא מושגת כשנשארים ב"מרחב הנוחיות" (Confort Zone) – עליכם למתוח איברים ולהתאמץ מאוד. 

5.  תחומות בזמן

הגדירו פרק זמן סביר להשגת המטרות. לא ארוך מידי ולא קצר מידי. 12-24 חודשים זה זמן נכון לטעמי. 

 

6.  יביאו סיפוק והנאה

ביחרו מטרות שאם וכאשר תגשימו אותן, אתם תרגישו סיפוק והנאה גדולים. כי מה הטעם להתאמץ כ"כ הרבה אם לא מרגישים זאת אחרי שמגיעים ליעד? 

 

בונוס: מוסיקה איכותית – מטרה נוספת וחשובה לא פחות. אפילו יותר

בנוסף למטרות העיסקיות חשוב שתגכדירו מטרה איכותית אחת שתשפר אתכם כמוסיקאים ואת המוסיקה שלכם.

למרות כל החשיבות שאני שם לחלק הניהולי/שיווקי שלכם, האיכות של המוסיקה שלכם היא קריטית להצלחתכם. אל תשכחו להשקיע בה.

זה הכל! אחרי שהגדרתם את המטרות העסקיות שלכם ל 121-14 החודשים הקרובים, יהיה לכם הרבה יותר קל להבין מה אתם צריכים לעשות כדי לממש אותן

+++

אני אשמח לדעת מה המטרות העסקיות שלכם.
כתבו לי ממש כאן למטה!

ובכלל אהבתם/לא אהבתם? מסכימים/לא מסכימים עם מה שנכתב? 
אשמח לדעת מה חשבתם על הפוסט. כתבו תגובה כאן למטה ושתפו את החברים שלכם. זה חשוב לי מאוד

 

בהצלחה! 

Comments

  1. Roni Parnass says:

    ברק היקר! 

    הפוסטים שלך חשובים ועניניים ואני קוראת אותם כבר זמן רב ומפיקה מהם הרבה.  

    יש לי הערה בנוגע להתנסחות. 
    השימוש שעשית ב"ילדה בת 12" הוא משפיל, וחבל, אין בכך צורך.
    גם ילדים בנים בני 12 רוצים להיות מפורסמים, למה לא בחרת להשתמש בהם כדוגמא?

    למה מוסיקאים הם כמו ילדות בנות 12? 

    סיכום ביניים: מי שמגדיר לעצמו מטרות מעורפלות ולא ממוקדות לא יוכל להשיג אותן ולכן אין לו סיכוי להצליח. או שהוא ילדה בת 12

    נראה לי שאפשר להעביר את המסר גם בלי להשתמש בהשפלה מגדרית.
    נקודה למחשבה. 

    ושתהיה שבת נפלאה 🙂 

    • הי רוני, תודה על תגובתך.

      כמו כל דבר בעולם – אני מדבר מניסיון החיים הפרטי שלי, ומה לעשות שיש לי אחיינית אחת, בת שלוש עשרה ובת אחת בת 10.5. והן הרפרנסים שלי. יכול להיות שגם בנים בני 12 מתנהגים ככה. אני לא יודע (לא ממש זוכר את עצמי בגיל הזה). אבל אני יודע שככה מתנהגות בנות ה-12 והסביבה שבמשפחתי. 

      מצטער שהרגשת שההתייחסות משפילה. זו ממש לא היתה כוונתי. 

  2. המטרה העסקית שלי:

    1. חוג פיתוח קול לבנות.

    2. להתחיל להופיע בהופעות קטנות בתשלום.

    • הי רעות,

      אחלה מטרות -עכשיו נסי לבחון ולהגדיר אותן מחדש בעזרת 5 הקריטריונים שציינתי. בצורה כזו, הסיכוי שתצליחי לממש את מטרותייך יהיה גדול יותר. 

      למשל: לא הופעות קטנות בתשלום", אלא:
      כמה הופעות בחודש/בשבוע?
      כמה אנשים בכל הופעה?
      כמה מינימום לתשלום להופעה? 
       

      בהצלחה!

  3.  תודה ברק על הפוסט המעניין! זה נכון כנראה ברובו, אבל לדעתי יש גם את הצד ההפוך שהוא הנאיביות שגורם לאמנים להצליח..?דווקא זה שהם לא מסתכלים באופן ריאלי ואולי לפעמים לוקחים סיכונים לא מחושבים גורם למעט (בדגש על מעט) מהם להצליח. .

     

    • הי שי, תודה על הפידבק. 
      אני מסכים איתך. כדי להכנס לתעשיית המוסיקה בכלל ולנסות להצליח כמוסיקאי בפרט צריך נאיביות. אם מראש המוסיקאים היו עושים חישובים של כדאיות, אף אחד לא היה נכנס לכל הסיפור.
      ולכן, נאיביות של לנסות להגיע למטרה בכל הכוח למרות שהסיכויים הם קטנים – זה מצוין. 

      אבל אני לא דיברתי כלל על נאיביות.
      אני דיברתי על ההתעלמות המוחלטת מקביעת מטרות. מכל המסיקאים שמרחפים להם מפרח לפרח כמו פרפרים בלי לבחון אם הפרוייקטים השונים מקדמים אותם לאנשהו – שהם (ולא אני או מישהו חיצוני כלשהו) היו רוצים להגיע אליו. 

      זה כבר לא נאיביות מצד אותם מוסיקאים. זה פשוט זלזול, וקודם כל זלזול בעצמם ובכשרונם. כי יגיע היום שבו הם יסתכלו אחורה ויבינו שהם פשוט בזבזו את זמנם ואת כשרונם בלי להשיג שום מטרה (שהם היו רוצים להשיג).

  4. הי ברק
    אחלה פוסט!

    המטרות של הלהקה שלנו בנויות ממטרה שתיים גדולות שבנויות מתתי מטרות.
    מטרה סופית כרגע: טור באנגליה בקיץ 2016 (כבר יש פרומוטר משם לעניין)
    תת מטרה: אלבום מוכן במרץ 2016
    בדרך לשם מימון המונים לאלבום שיהיה מוכן עד נובמבר.

    וזהו 🙂 בנתיים….

  5. דביר גולן says:

    אהלן ברק בוקר טוב ! 

    איזה כיף שניתקלתי בפוסט שלך על הבוקר שגרג עוד אחד ועוד אחד..

    ממש מסכים עם הגישה המעשית שאתה מציג וברגעים אלה אני עושה שייר לחברי הלהקה =)

    מסכים גם עם הרבה ממה שכתבה צביה שכן חוץ מהדברים שאתה פתחת על חשיבה עסקית ויצירתית בבד בבד יש גם עיניין של גמישות , במיוחד שמנגנים ביחד ו"עסק" היצירה הופך לשותפות

    אתה מאמין במטרות קונקרטיות ובהתרכזות בפרוקייט אחד כל פעם, שותף אחר לעומת זאת מאמין שצריך לכוון לכל הכיוונים ובעיקר ליצור את האומנות והכל ילך אחריה,

    אתה מאמין שצריך לתת הזדמנויות לאנשים להשתפר להאמין בהם עוד פעם ועוד פעם

    והשותף שלך מאמין שאנשים אלו שמים לעסק שלנו רגליים וצריך לשחחר אותם(עקרבים) ולהזמין אנשים אחרים לתהליך.

     אני מגנן עם עוד שני שותפים לחיים בלהקה שהתחילה את דרכה לפני שמונה חודשיים והתקדמה מהר מאוד לרמה שהיום אנחנו מופיעים בערך 15 הופעות בחודש ,

    מתפרנסים מזה , ועובדים במשרה מלאה על כתיבה , ביצוע , הפקה , שיווק וכו

    אני מוצא את הדרך הזאת כמדהימה ומתגמלת כמו כן כמו שצביה אמרה דורשת

    דורשת ממנו להתמודד עם הבעיות האישיות שלנו, לעבוד כצוות , להילחם באגו התבוע בנו, ולזרום.

    "לכן אני חושב שהרבה פעמיים למרות ש"אני יודע

    שיותר יהיה נכון לנו לעבוד בצורה מסויימת עלי לזרום עם חברי בדרך שלהם.

     

    • הי דביר, תודה על התגובה ואיזה כיף שהפוסטים שלי מדברים אליך!
      אין ספק, שברגע שיש כמה שותפים לעסק חייבים להתחשב בכולם. ואין ספק שלכל אדם יש ציפיות ומטרות שונות מהעסק. הכי טבעי בעולם.

      אבל חייבים לעשות תיאום ציפיות. חייבים לקבוע מטרות משותפות. 

      אחרת, התסכול יהיה ענקי.

      למשל, אם שותף אחד רואה בלהקה סוג של "תחביב מקצועי": נהנה לנגן אבל את ההכנסה שלו הוא מקבל ממקום אחר, ושותף אחר רואה בלהקה – עסק, דהיינו מצפה שהלהקה תהיה מקור הפרנסה שלו – בשלב כלשהו, הכל יתפוצץ בפנים בגלל התסכול.
      זה שרואה בלהקה עסק לא יהיה מוכן להשקיע כספים וזמן כדי לקדם את הלהקה, והשני – יחשוב שחייבים להשקיע כי אחרת לאורך זמן העסק יתפרק (מה שנכון)  
      זה שרואה בלהקה תחביב לא יהיה מוכן לקחת חודש חופש מהעבודה האמיתית שלו כדי לעשות תור בחו"ל, וזה שרואה בלהקה עבודה – יהיה מוכן.
      וכו' וכו'

      שווה לעשות תיאום ציפיות. שיהיה כן ברמה אכזרית. תבינו אם אפשר לתאם ציפיות לאורך זמן, כולל פשרות שכולם יעשו. אם אי אפשר – אז חשוב לדעת, כולל שכולם יבינו שהלהקה היא פשוט לצורכי "פאן" (אין בכך שום רע), ושכל אחד יעשה לעצמו את החשבון כמה להשקיע בה לעומת פיתוח מקורות הכנסה אלטרנטיביים.

      אם אתם לא יכולים/מצליחים לעשות תיאום תיפיות כאמור, או לבנות תכונית עבודה המוסכמת על כולם – שווה לפנות ליועץ אסטרטגי שמבין במוסיקאים ובביזנס. השקעה לא גדולה שתביא המון הקלה לכולכם.

      בהצלחה! ואל תפסיקו להנות מהמוסיקה

       

  6. אני מוצא שאתה צודק, להוציא את המשפט "הגדירו מטרות תוצאתיות ולא תהליכיות". למדוד את עצמנו בתוצאות ולא במעשים זה משהו שאני מוצא כטעות קשה ש "משביזה" (סלח לי על הביטוי הצבאי) מאות עד אלפי אנשי עסקים מדי שנה. לעומת זאת, מדידת עצמך במעשים היא היא שמביאה להשבחתך בסופו של דבר.

    למשל "עד 1.2.2015 נקליט את העיבוד של סונטה פסילה מאת ו.אמדאוס מוצרט מפסנתר לגיטרה" = טעות.

    לעומת זאת" עד 1.2.2015 נתרגל ארפג'יו מסוג 'ליגדו' לפחות 7 פעמים" = הדבר הנכון וזה לא משנה אם הצלחתי בכל ה 7, נכשלתי בכל ה 7 או הצלחתי ואז נכשלתי: תרגול הטכניקה/המעבר/כל דבר אחר – מסוג זה משביח את כלי העבודה שלי והוא שיעזור לי להקליט את הסונטה בסופו של דבר, במקום להעמיד את עצמי בתאריך שספק אם אעמוד בו בפועל. 

     

    • הי עומרי,  תודה על התגובה המושקעת. מעריך את זה מאוד. 

      אולי לא ניסחתי את דבריי כהלכה. כשדיברתי על תוצאות תוצאתיות ולא תהליכיות, דיברתי על מטרות בנות השגה. כאלה שאם מתאמצים מאוד מאוד מאוד חזק – אפשר להשיג אותן. אין טעם להעמיד מטרות שאי אפשר לעמוד בהם. המטרות צריכות להיות שאפתניות מאוד מצד אחד, אבל גם בנות השגה מצד שני.

      אני לא מאמין שמטרה תהליכית כמו "להשתדל מאוד מאוד להצליח" יכולה לקדם אותנו כעצמאיים. חייבים לראות את המטרה באופק ככוכב צפון אליו יש לשאוף. ככה שאם פועלים לכיוון הגשמת המטרה ולא מגיעים אליה – עדיין התקדמנו מאוד. 

  7. להאמין באמת ובתמים ביצירה שלך
    להיות מוכנים להשקיע זמן/כסף/חשיבה והתכווננות מלאה בהוצאת החזון לפועל. ו-כן, הכסף הוא מרכיב חשוב, אבל לא כמו המחוייבות המלאה לפרוייקט. אני מתכוונת שאם מחליטים להכנס לתהליך, צריך לגלות אומץ, נחישות ועקביות, הכסף הדרוש נמצא בתהליך של זרימה, אבל לעיניים שלנו אסור לסור מהמטרה אפילו לרגע
    לזמן אליך שותפים לדרך היצירה והעשייה. ביחד זה הרבה יותר יעיל וגם הרבה יותר מהנה.
    להיות מוכנים גם להפתעות טובות… כן כן… כשמחוייבים באמת לפרוייקט הן מגיעות וצריך לדעת להכיל גם אותן, לעכל ולבדוק אם מוכנים לגדול הלאה.
    להיות גמישים. מדובר כאן על דרך לא על קפיצה אחת לגובה. הדרך מזמינה (ולמעשה דורשת) למידה והתפתחות. והעיניים כל הזמן במטרה…
    לדבר, לשתף בחלום, להתחבט, אבל בעיקר בעיקר – להתחיל בצעד הראשון (שהוא בדרך כלל הכי קשה). לצאת לדרך ולהמשיך משם.
    בימים אלה עובדת על דיסק משיריי הכתובים, שהיה אמור להמכר

    • צביה אהרוני says:

      מצחיק איפה הכפתור נלחץ לי והתגובה עפה לאויר לפני שסיימתי אותה…  בכל אופן, בימים אלה עובדת כאמור על דיסק משיריי הכתובים (אני לא שרה!)  שהיה אמור להמכר בסיום הופעותיי (שחקנית/מספרת סיפורים) , משהו צנוע ומקומי. במהלך הדרך הפרוייקט הלך וגדל והיום שותפים בו מוסיקאים נפלאים, כמה זמרות ידועות ומעולות, והפוטנציאל שלו גדל עד מאוד… זה תהליך מאוד מרגש ומפתיע, שיש בצידו הרבה למידה 🙂 

  8. רז סקלס says:

    תודה ברק, אמנם אני לא ממש בעניין של מטרות עסקיות כי אני בתוך מערכת החינוך אבל

    זה מעורר בי חשק כן לשוחח עם התלמידים על מה שכתבת ו/או להפנות אותם לקרוא כאן באופן קבוע, בטח הבוגרים

    שעוסקים במוסיקה באופן קבוע.

    • רז היקר, תגובתך שימחה אותי מאוד. אין לי ספק שכל מי שמתכנן להיות מוסיקאי מקצועי (ז"א שמוסיקה היא עבודתו) צריך לחשוב בנוסף על מצוינות מוסיקלית גם על החלק המקצועי – הניהול והשיווק. 

      כמובן שהמצב הרצוי באמת הוא שמערכת החינוך לא תפנה את תלמידיה אל בלוגים חיצוניים אם היא סבורה שמדובר בנושאים החשובים לבוגריה, אלא תקנה את הכלים – או לפחות את היסודות – כחלק מהמערכת.